Ferrol

Con casi diez siglos de historia, el topónimo Ferrol se registra por primera vez en un documento eclesiástico de la Catedral de Santiago de Compostela con fecha de 30 de marzo de 1087, en el que se mencionan en latín los «términos de sancto Iuliano de Ferrol», lo que supone la primera referencia no solo al lugar, sino también a un templo, posiblemente prerrománico o románico, dedicado al que es hasta hoy patrón de la ciudad (San Julián/San Xiao).​ Pocos años más tarde, en 1111 un nuevo documento, esta vez alusivo al entonces monasterio cercano de San Salvador de Pedroso, hacía mención, aún en latín, a una entidad laica, la Villa de Ferrol et suos homines et Villam de Canito.​

A partir de entonces, el nombre Ferrol será el término usado para referirse a la villa medieval ferrolana, tal y como se comprueba en la documentación alusiva a alcaldes de la villa registrada en los tumbos​ del monasterio de Santa María de Sobrado:

A lo largo de la Edad Media, siglos XIII, XIV y XV, los documentos locales, todos ellos escritos en lengua gallega (gallego-portuguesa) utilizaron la forma Ferrol como refleja la amplia documentación: Johan Paaez noteyro iurado do concelo de Ferrol​ (1261), Reçemill, qaes herdades et chantados son da frigesia de San Giao de Ferrol​ (leído San Xiao de Ferrol) (1314), frigesía de San Giao de Ferrol de Nos et do dito moesteýro​ (1346), dos conçellos de Pontedeume et Ferrol et Vila Alva​ (1416), Enna vyla de Ferrol, a qatro días do mes de janeiro​ (1490) y aún en 1506 María Lopes seys reales; débeme María Niansa de Ferrol nove,​ entre otros documentos.

También los documentos emitidos desde corte castellana (todos ellos en lengua castellana) muestran el uso del nombre Ferrol a lo largo de la Edad Media. Así el rey Fernando III de Castilla se dirigirá a las autoridades ferrolanas como al «concejo de Ferrol» (1248), Alfonso X de Castilla también aludirá al puerto de Ferrol (1268), Enrique II de Trastámara lo mencionará en 1371 como «lugar de Ferrol» y aún en 1476, un documento emitido por los reyes Católicos lo llama «villa de Ferrol».​

Si bien en gallego el nombre del municipio conservó su nombre original (Ferrol), en castellano a partir del siglo XVII comienzan a aparecer ocasionalmente vacilaciones, unas veces manteniendo el nombre como «Ferrol» y otras veces añadiéndole el artículo «el», El Ferrol, fenómeno novedoso este, se constata especialmente en autores andaluces y vinculados a la Corte en Madrid, así por ejemplo, en el romance «Despuntado he mil agujas» de Luis de Góngora,​ o en la obra Descripción de España y de las costas y puertos de sus reinos (1634) del cartógrafo real de origen portugués Pedro Texeira (al servicio del rey Felipe IV de España).​

No obstante, serán también muchos otros los autores y cartógrafos en lengua castellana que seguirán manteniendo el nombre de Ferrol, así Fernando Ojea en su Descripción del Reyno de Galizia (1603) grafía el nombre como Ferrol. Todavía en el año 1733 un Real Decreto firmado por el rey Felipe V aludía a «las villas de Ferrol y La Graña».​

Ya a mediados del siglo XVIII, la documentación oficial escrita en lengua castellana hará uso mayoritariamente del nuevo término El Ferrol hasta el 30 de septiembre de 1938, en que una Orden del Ministerio del Interior​ a instancias de su titular Ramón Serrano Súñer​ (cuñado de Francisco Franco), cambió la denominación a El Ferrol del Caudillo, vinculando de este modo la ciudad al entonces nuevo dictador oriundo del municipio ferrolano. Tras la muerte de Francisco Franco en noviembre de 1975, siete años más tarde, el 28 de diciembre de 1982, el ayuntamiento ferrolano aprobó una moción para recuperar la denominación anterior, El Ferrol, sin «del Caudillo».​ Finalmente, el 5 de octubre de 1984 la denominación oficial del municipio recuperó el nombre original en gallego, y también en castellano, de Ferrol, actualmente único nombre oficial de la ciudad.​

Sobre la etimología o significado del nombre Ferrol se han postulado diversas hipótesis a lo largo de los últimos trescientos años. Para algunos,[¿quién?] el nombre vendría avalado por la leyenda de un santo bretón de nombre San Ferreol, el cual habría llegado en un barco a tierras ferrolanas entre un coro de siete sirenas. Las hipótesis más probables consideran que el origen de este término se encuentra en la toponimia altomedieval, siendo la asociación de dos vocablos que pueden significar bien 'puerto cercano' o 'embarcadero sobre pilastras'. Otra interpretación es la del latín villa Ferreoli («villa medieval perteneciente a Ferreolus»).

Otra tradición cree que Ferrol proviene de 'farol', aludiendo a la figura heráldica que aparece en el escudo de armas de la ciudad​ (sin embargo, según los especialistas, el origen del escudo de Ferrol remonta únicamente al siglo XVIII, existiendo además diversas variantes empleadas a lo largo del tiempo, sin que se haya fijado, de acuerdo a la legislación aplicable desde la década de 1990, la composición heráldica de manera oficial).​

Otra hipótesis sitúa el origen de Ferrol en la toponimia altomedieval a partir de un nombre personal, *Ferrolus, variante del latino Ferreolus o derivado de Ferrus. Este procedimiento de denominación fue muy frecuente en la toponimia gallega: se formaba a partir del genitivo, en una secuencia del tipo villa *Ferroli. Las referencias más antiguas son del siglo XI, con la misma forma que tuvo posteriormente: Veyga de Ferrol (1085), per terminos de sancto Juliano de Ferrol (1087), medietatem de mea villa de Ferrol (1111), Ferrol (1212), Petro Fernandit de Ferrol (1222), Petrus Martini, iudicem de Ferrol (1226).​

עדות לקיומם של יישובים אנושיים פרהיסטוריים באזור, אשר לימים יהפוך לעיר פרול, נמצאה בשפע של תאי קבורה ומונומנטים מגליתים, כמו גם פטרוגליפים וממצאים ארכאולוגיים אחרים. הפיניקים הקימו באזור זה כמה אתרים לייבוש והמלחת דגי בקלה וקיומם, לצד נוכחות היוונים הקדמונים, מתועדת היטב על ידי היסטוריונים קלאסיים כמו הרודוטוס, סטראבון, פומפוניוס מלה ותלמי. בתקופה הרומית, במאה ה-1 לפני הספירה, פעל במקום נמל דייגים דרכו התנהל גם מסחר במתכות (כמו כסף, זהב, פח וברזל ), וסוסי בר. ליד פרול קיים אתר בשם נראיו (Naraío) (יישוב הידוע בזכות טירה מימי הביניים), ששמו נושא דמיון פונטי לנריום של בכתבי ההיסטוריון סטראבון (בעידן המודרני נקרא קייפ פריור). בהיספניה העתיקה, חלקים אלה של חצי האי האיברי נשלטו על ידי השבט הקלטי ארטברי (או Arrotrebae), שהעניקו את שמם לפורטוס מגנוס ארטברורום ("הנמל הגדול של הארטברי"), המקיף לא רק את מפרץ פרול אלא גם את שלושת לשונות הים (rias) של בטנזוס (Ferrol, Betanzos ו-A Coruña. פרול הייתה אז, כמו היום, נמל טבעי מעולה באזור שבו הים ידוע בסערות קשות. מבחינה היסטורית, הוא תואר לעיתים קרובות כנמל הטבעי הטוב ביותר באירופה.

לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית פשטו הוונדלים על חצי האי האיברי, כולל פרול, וב-411 התאגדו בממלכת גליסיה הסואבית. ממלכתם מוזגה בשנת 584 על ידי מלך היספניה לאוויגילד לתוך הממלכה הוויזיגותית.

לאחר התמוטטות המדינה הסואבית-וויזיגותית, אירעו בחלקים נוצריים אלה של חצי האי האיברי מעט מאוד שינויים בהשוואה לחלקים אחרים של חצי האי, וכבר בשנת 750 הם הפכו לחלק מממלכת אסטוריאס. עם הזמן, ממלכת אסטוריה התפצלה לממלכות נוצריות נוספות, מה שגרם להעברת השליטה באזור מספר פעמים בין גליסיה, ליאון ולבסוף קסטיליה.

בשנת 1568 העיר העתיקה מתקופת ימי הביניים נהרסה עד יסוד בשריפה; באותה תקופה נבנו חלקים מהביצורים אשר עדיין ניצבים במאה ה-21 בשפך הנהר. באותה תקופה תפקידה העיקרי של העיר היה נשקייה מלכותית, יותר מאשר נמל ים.

עם הגעתם של הבורבונים במאה ה-18, הפך פרול למרכז מוביל של הצי. פרול הפכה לבירת המחלקה הימית של הצפון, שהוקמה תחת שלטונם של פרננדו השישי וקרלוס השלישי לצורך הגנה על הקולוניות הספרדיות ביבשת אמריקה. נמל העיר פותח והשתכלל במהירות, בעיקר בהנהגתו של המרקיז מאנסנדה, ונמל פרול נעשה כמעט בלתי ניתן לכיבוש מהים, לאור הקשיים בהורדת כוחות על חוף הים התלול מחוץ לנמל וזאת בנוסף לבניית שורה של מבצרים וטירות חדשות, כולל זה של סן קרלוס.

המספנות המלכותיות של א גרנייה (A Graña) ופרול, שנבנו בין השנים 1726–1783, ייצרו ספינות בעלות מיגון משופר ביריעות נחושת מבתי החישול של שוביה (Xubia). בשנת 1772 נוסדה האקדמיה המלכותית הספרדית למהנדסי צי בפרול, האקדמיה הראשונה מסוגה בספרד. את העבודה העמלנית ביותר ביצעו בנמל כשש מאות עבדים.

פרול זכתה לפרסום בתולדות המאבק בין האימפריה הספרדית לבריטית בהיותה אחת המובלעות, אשר הצליחה להתגונן בהצלחה מול ניסיונות כיבוש; בעידן ספינות המפרש כמעט בלתי אפשרי היה להטיל הסגר על פרול, שכן רוחות מערביות חזקות היו מרחיקות כל כוח עוין לאורך החוף הצפוני והבוגדני של ספרד אל עבר קוסטה דה מורט (חוף המוות), שם לא ניתן למצוא מקלט בטוח. הגאוגרפיה של פרול איפשרה לצי ספרדי שלם לחמוק מן הנמל בתקופת גאות אחת. עד שהבריטים הצליחו לחדש את המצור, הצי הספרדי כבר יצא לים בבטחה. למרות יתרונות אלה, ירד קרנו של הנמל בתקופת שלטונו של קרלוס הרביעי, ובשנת 1800 יצא לעבר פרול כוח משלוח של הצי בריטי ב-109 כלי שיט במטרה לכבוש את הנמל. הכוח הנחית חיילים על חוף דוניניוס כדי לכבוש את טירת סן פליפה. אף על פי שהכוח המגן צויד רק בארטילריה דלה, הכוח הקטן של הטירה בפיקודו של הרוזן דונאדיו, יחד עם מספר לא מבוטל של אזרחים מתנדבים של פרול, הדפו בהצלחה את המתקפה והצי נסוג. הברית עם הממלכה המאוחדת במהלך מלחמת חצי האי בשנים 1808–1814 לא הצליחה למנוע את ההידרדרות בהצלחתה של העיר. הנשקיות והמבצרים ננטשו והם נכבשו בקלות על ידי הצרפתים בשנת 1809 בקרב קורונה.

עם סיום המלחמה עם הקיסרות הראשונה בחרו רבות מהמושבות בדרום אמריקה בעצמאות מספרד והחלה תקופה של דעיכה משמעותית במספנות פרול, תקופה בה רוב האוכלוסייה האזרחית, הדתית והצבאית נטשה את העיר. בשנת 1824, אוכלוסיית פרול מנתה רק 10,000 אזרחים וכ-6,000 אנשי צבא אשר הוצבו במקום. בית הספר המתמטי להכשרת תותחנים ימיים, בית הספר לנווטים והאקדמיה המלכותית הספרדית למהנדסי צי היו ריקים כמעט לחלוטין מתלמידים, בניגוד מוחלט לשנות העבר המפוארות קודם לקרב טרפלגר ב-1805.

בין השנים 1794 ל-1845 נבנו במספנות בפרול רק שתי אוניות קו, תשע פריגטות ומספר גדול של ספינות מלחמה קטנות יותר. לאחר חצי מאה של ירידה בפעילות, פרול איבדה את תואר עיר בירה בתקופת שלטונו של פרננדו השביעי. עם זאת, בתקופת הנהגתו של הקרדינל אלברוני שופצו המספנות באופן ניכר ובתוך שנים ספורות בלבד הושקו ארבע-עשרה אוניות קו גדולות. פעילויות חדשות צצו ופרול העסיקה 2,000 עובדים בבתי יציקה, אשר עבדו בתפוקה מלאה. הוקם בית ספר למהנדסי ימיים שבו למדו 40 תלמידים את העקרונות המדעיים של מקצועם על ידי מדריכים שקיבלו הכשרתם באנגליה ובצרפת. בניהולו של המרקיז דה מולינה, שר הצי הספרדי, נלמדו בהצלחה הטכנולוגיות המתקדמות בעולם באותה עת ובשנת 1858 השיקו המספנות המלכותיות של פרול את ספינת הקיטור הראשונה של ספרד, אשר הייתה גם האונייה הראשונה עם גוף מתכת שנבנתה במדינה.

במחצית השנייה של המאה ה-19 במספנות המלכותיות של פרול הייתה גם תקופה של מתחים חברתיים ופוליטיים, שהגיעו לשיא במרד הרפובליקני הכושל של 1872. אותה עת הפליגו באופן תכוף ספינות קיטור בין פרול לנמל הוואנה בקולוניה הספרדית של קובה, כך שעובדי מספנות שנקלעו לצרות עם הרשויות המקומיות בפרול ברחו לעיתים קרובות לקולוניות הספרדיות באמריקה.

מימי הארמדה הספרדית ועד המאה ה-21, ספינות רבות הגיעו למפרץ פרול לצורך תיקונים או מקלט מסערות לאחר שניסו לחצות את מפרץ ביסקאיה במזג אוויר גרוע. כך גם קרה לאוניה שנשאה את אחת משתי ממחטי קלאופטרה, הניצבת היום על סוללת התמזה בלונדון, בריטניה. האוניה נכנסה למפרץ פרול ב-19 באוקטובר 1877 לאחר שכמעט טבעה מול החוף המערבי של צרפת חמישה ימים קודם לכן. בבסיס המחט הניצבת בלונדון הוצב שלט המנציח את האירוע ואת אלה שנהרגו בו.

עשר שנים לאחר מלחמת ארצות הברית – ספרד ב-1898, בה איבדה ספרד את קובה ואת הפיליפינים, פנתה ממשלת אנטוניו מאורה לחברה הספרדית לבניית אוניות (Sociedad Española de Construcción Naval – (SECN)) בניסיון לשקם את הצי הספרדי ואת תעשיית בניית הספינות הספרדית. המשקיע העיקרי במאמצי השיקום היה תאגיד בריטי-ספרדי. כל המספנות לבניית אוניות, בתי המלאכה, בתי היציקה והמבדוקים, שהיו בעבר בבעלות המדינה, נמסרו לידי חברות בריטיות נודעות שהיו בעלות מומחיות טכנית מובילה אלה היו אחראיות על בניית הצי הספרדי החדש.

במשך תקופה של שש עשרה שנים, הטכנאים שעבדו במספנות היו בריטים בלבד ומצב זה לא השתנה עד 1925, כאשר הניהול הועבר לידי מהנדסים ספרדים בעקבות שינוי מדיניות שהנהיגה ממשלתו של הדיקטטור מיגל פרימו דה ריברה (1923–1930).

לנוכח פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, ובשל החשש מתסיסה חברתית בבסיס הצי, ארגן משרד החוץ בלונדון ספינה להחזרת כל האזרחים הבריטיים אשר נותרו בפרול. ב-22 ביולי 1936 הפליגה HMS Witch מפרול לבריטניה ועל סיפונה העובדים הבריטים. בתחילת המלחמה השתלטה המדינה על המספנות, בתי המלאכה, בתי היציקה והמבדוקים בפרול. הם הולאמו במלואם בשנת 1945 תחת השם "Bazán", מאוחר יותר שונה שם ל"IZAR", ומינואר 2005, נוואנטיה. העיר היא מקום הולדתו של פרנסיסקו פרנקו, שעל שמו היא נקראה רשמית בשם El Ferrol del Caudillo מ-1938 עד 1982. סיום שלטונה של המדינה הספרדית ועליית השלטון הדמוקרטי לא הועילו כדי לעצור את הידרדרותה הכלכלית של פרול, ומ-1982 ועד תחילת שנות ה-90, העיר התמודדה עם בעיות רבות עקב דעיכת המגזר הימי. בתחילתו של האלף השלישי הייתה תקופה של התרחבות כלכלית ושגשוג כללי. נסלל לעיר כביש מהיר חדש ונבנה נמל חיצוני, כמו גם אולמות ומרכזי קניות רבים, בעיקר בפאתי העיר בין פרול לנרון. קונים צעירים ומשפחותיהם פוקדים את החנויות ונהנים בסופי שבוע משירותים כמו באולינג, קפיטריות, חנויות מזון מהיר, בתי קולנוע ומתקני ספורט.

הטייסת הספרדית של הצי הספרדי עדיין נוטלת חלק בתרגילים צבאיים ימיים וביוני 2008 אירחה פרול את תרגיל ימי הגדול של נאט"ו.

תחנת הרכבת פרול נמצאת בסוף קו המסילה המובילה ללוגו והיא מסתעפת מהקו הראשי ממדריד ללה קורוניה הסמוכה אשר נחנכה ב-1904. מאה שנה לאחר מכן, החלה לפעול ה-AVE לגליסיה.

•Porta do Dique

•Porta do Parque

•Fonte da Fama

•Pazo

•Llanos

•Xacemento Romano de Caldoval

•Castro de Ferrol

•Dique da Campá

•Castro de Vilabuíde

•Castro de Vilasanche

•O Cristo

•Monumento ao Camiñante Descoñecido

•Fonte de San Roque

•Obelisco de Churruca

•Ermida de Chamorro

•Mirador de Malata

•Concepción Arenal

•Victoriano Sánchez Barcáiztegui

•José Canalejas Méndez

•Monumento ao Marqués de Amboaxe

•Marqués da Ensenada

Museos y teatros:

Centro cultural Torrente Ballester. Ocupa las instalaciones del antiguo Hospital de Caridad, ubicado en el barrio de La Magdalena. Se trata de un edificio datado en 1786 dedicado a la cultura desde 1993. En él tienen cabida todo tipo de manifestaciones artísticas, especialmente las nuevas tendencias. Acoge permanentemente la exposición de pinturas de Felipe Bello Piñeiro y grabados de Máximo Ramos. La que fuera capilla del antiguo hospital sirve de escenario para diversas manifestaciones culturales, desde teatro hasta actuaciones musicales para minorías. Tiene un aforo de 176 espectadores.

Teatro Jofre. Emblemático edificio de la ciudad, inaugurado en 1892, con planta en forma de herradura. Su maravillosa acústica lo convierte en el escenario perfecto para óperas, orquestas, zarzuelas y todo tipo de actuaciones musicales. Todo ello se complementa con representaciones teatrales de primer nivel y otro tipo de actos que se desarrollan en sus instalaciones (galas, actos institucionales, etc.). Fue reinaugurado en 2005 tras un esmerado proceso de rehabilitación y cuenta con un aforo de 556 butacas. Destaca su fachada, obra de Rodolfo Ucha, quien fue el máximo exponente del Modernismo en Ferrol.

Auditorio de Ferrol. Espacio con 7000 m cuadrados y un aforo de 900 espectadores, está destinado a grandes representaciones artísticas y musicales: óperas, música contemporánea, musicales, etc.; así como reuniones, congresos, conferencias y todo tipo de encuentros profesionales que requieran de un espacio amplio. Situado en el barrio de Caranza, se inauguró en 2014.​

Centro cívico de Caranza. Se encuentra situado en el barrio de Caranza.

Ateneo Ferrolán, ubicado en la calle de la Magdalena, acoge todo tipo de actos culturales.

Museo Naval. Ubicado dentro de la base Naval de Ferrol, en el antiguo Cuartel de Presidiarios (1765).

Exposición Nacional de la Construcción Naval (Exponav). Muestra los procesos de construcción de un barco, sus partes más destacadas, funcionamiento, etc. Acoge restos de naufragios de hace varios siglos, como los de la Fragata Santa María Magdalena. Mediante audiovisuales, ofrece la posibilidad de conocer más profundamente el proceso de construcción y botadura de un barco. Está especialmente basado en el trabajo desarrollado por los astilleros de Ferrol y su comarca, dedicando toda la primera planta del inmueble en exclusiva a los mismos, con especial atención a la antigua ASTANO.

Afundación. Dedica varias plantas de su sede situada en el Cantón de Molins a exposiciones.

Museo de la Sociedad Gallega de Historia Natural. En él se pueden observar restos óseos y disecados de aves, mamíferos marinos, crustáceos otros seres vivos. Está ubicado en la plaza de Canido.

Museo de la Semana Santa. Imágenes y utensilios usados en la Semana Santa de Ferrol, declarada de interés turístico internacional. Está situado en los bajos de la cuesta de Mella.

Patrimonio urbanístico y arquitectónico:

Barrio de la Magdalena, del siglo XVIII.

Cantón de Molíns, con arbolado de gran porte.

Parque Municipal Reina Sofía, que alberga el espacio temático del agua Aquaciencia, inaugurado en 1999.​

Teatro Jofre.

Concatedral de San Julián (en el barrio de La Magdalena).

Iglesia neoclásica de San Francisco (en el barrio de Ferrol Vello).

Edificio del Arsenal.

Castillo de San Felipe (en la orilla de enfrente se encuentra el Castillo de La Palma, perteneciente al municipio de Mugardos).

Ermita de Chamorro: situada en el monte de Chamorro, en la parroquia de San Salvador de Serantes. En el día de la Virgen de Chamorro se celebra una gran romería.

Ermita y yacimientos de la isla de Santa Comba.

Capitanía General y los Jardines de Herrera: al lado de estos jardines están las estatuas de Marte y Júpiter, que son las más antiguas de Ferrol.[cita requerida]

Entrada de la ría de Ferrol (zona de Entre Castillos): mirador desde el que se ve la bocana de la ría, el estrechamiento de la misma (donde se ubican los castillos de San Felipe y La Palma, uno de ellos en cada orilla) y la propia fachada marítima de la ciudad.

Patrimonio de la Humanidad:

La Junta de Galicia inició en 2006 los trámites​ ante las autoridades del Ministerio de Cultura para incorporar sus edificaciones más importantes de la época de la Ilustración (castillos de San Felipe y de La Palma, que custodian la ría ferrolana) y el Arsenal a la lista del Patrimonio de la Humanidad de Unesco. El primer trámite fue la inclusión en la Lista Indicativa de Candidaturas Españolas,​ siempre teniendo en cuenta que sólo es posible proponer a UNESCO un conjunto por año.

Camino de Santiago:

El puerto de Ferrol ha sido un lugar histórico de desembarco para los peregrinos con destino a Santiago de Compostela.

Fiestas:

La Semana Santa en Ferrol está considerada desde 2014 como Fiesta de Interés Turístico Internacional.​ Desde 1995 contaba con la consideración de Fiesta de Interés Turístico Nacional.​ Un total de cinco cofradías, reunidas en la Junta General de Cofradías y Hermandades, organizan en torno a una veintena de desfiles procesionales durante la Semana de Pasión.

Noche de las Pepitas. Se celebra en vísperas del 19 de marzo (en la tarde-noche del día 18, normalmente). Diversas agrupaciones musicales de Ferrol y su comarca (conocidas como rondallas), llenan la ciudad con sus sones, rondando a las mujeres ferrolanas, que contemplan el espectáculo desde los balcones del barrio de La Magdalena. Entrada la noche, tiene lugar un recital de rondallas en la plaza de Amboage, con la participación de todas aquellas que hayan recorrido las calles por la tarde. Esta celebración tiene la consideración de Fiesta de Galicia de Interés Turístico.

Fiestas de verano. Durante el mes de agosto, se desarrollan en toda la ciudad, incluyendo actuaciones musicales de primer nivel, zarzuela, espectáculos al aire libre, feria medieval y diversos eventos deportivos. Tienen su colofón en la noche del 31 de agosto, Día de San Ramón, con un espectáculo pirotécnico junto al mar, en honor al marqués de Amboage.

Romería de Chamorro. Se celebra el lunes de Pascua (festivo local en Ferrol). Es una de las tradiciones más arraigadas en la ciudad. Los ferrolanos ascienden por la ladera del monte hasta llegar a la ermita de la Virgen del Nordés (o de Chamorro) donde depositan sus ofrendas en forma de exvotos. Después de las celebraciones religiosas comienza una jornada campestre acompañada por música tradicional gallega y las típicas rosquillas de romería que se venden en los puestos colocados para la ocasión.

7 de enero. Día de San Julián, festivo local. Es el patrón de la ciudad y el postre tradicional que se toma ese día es el arroz con leche. Se suelen repartir raciones gratis en la plaza de Armas, donde está el Ayuntamiento, que también organiza actos institucionales ese día.​

•Camiño Inglés (112 km)

•Punta do Segaño (3)

•Francisco Franco Bahamonde, militar y dictador español (1892-1975)

•Álvaro Carreras, futbolista español

•Concepción Arenal, experta en derecho, pensadora, periodista, poeta, sufragista, feminista y autora dramática española (1820-1893)

•José Canalejas, político español, presidente del Consejo de Ministros

•Pablo Iglesias Posse, político y sindicalista español (1850-1925), fundador del PSOE

•Nacho Novo, futbolista español

La ciudad de Ferrol es la capital de la comarca de Ferrolterra, hecho por el cual acoge diversas instituciones civiles y militares, tales como la sede de la Autoridad Portuaria de Ferrol-San Cibrao, la Mancomunidad de la Ría o los 14 juzgados del partido judicial de Ferrol.​

La administración encargada del gobierno autonómico de Galicia es la Junta de Galicia, que cuenta con una delegación territorial en Ferrol, ubicada en la plaza de Armas y un delegado propio. La Junta tiene amplias competencias sobre la gestión de la ciudad, desde asuntos sociales, comercio, educación, políticas económicas, tránsito, etcétera. También es la responsable de la construcción de equipamientos como escuelas, hospitales, juzgados, residencias para la tercera edad, universidades, etcétera.​​

Gobierno municipal:

El pleno municipal del Ayuntamiento de Ferrol está constituido por 25 concejales. Históricamente el gobierno de la ciudad ha sufrido gran inestabilidad, siendo comunes las coaliciones y las mociones de censura. En las elecciones municipales de 2023, la candidatura del Partido Popular, encabezada por José Manuel Rey Varela, obtuvo trece concejales, la del Partido dos Socialistas de Galicia-PSOE siete, la del Bloque Nacionalista Galego tres y, finalmente, la de Ferrol en Común dos. La mayoría absoluta dio la alcaldía a José Manuel Rey, del PPdeG.​

Organización territorial:

Parroquias que forman parte del municipio:​​​

Transporte y comunicaciones:

Red de carreteras:

Denominación de carreteras según Ley 37/2015, de 29 de septiembre, de carreteras​

Ferrocarril:

Ferrol es la única ciudad gallega que cuenta con tendido de ancho métrico, una línea que une la ciudad con Gijón y permite el enlace con Oviedo. Es, además, el punto final de la línea de ancho ibérico, también de Adif, que parte de Betanzos-Infesta, donde enlaza con la línea Palencia-La Coruña-San Cristóbal, permitiendo la comunicación con Lugo, Orense, León, Valladolid, Zamora y Madrid. La estación de Ferrol acoge tanto servicios de pasajeros como de mercancías. Existe un ramal ferroviario de Adif que conecta la estación de la ciudad con el puerto de Ferrol, exclusivamente utilizado para mercancías. Dicho ramal se encuentra en fase extensión​ hasta la dársena exterior del puerto.

Conexiones ferroviarias con las que cuenta la ciudad:

Cercanías:

Renfe Media Distancia:

Renfe Larga Distancia:

Autobús:

La red de autobuses públicos de Ferrol está integrada en el Plan de Transporte Metropolitano de Galicia,​ y abarca los municipios de Ferrol, Narón y Neda. El billete sencillo ronda entre los 0,88 € (con tarjeta metropolitana) y los 1,55 €. Se compone por las siguientes 24 líneas, explotadas por Alsa.​

•Farmacia Carolina Rubiero Núñez

•Farmacia Fernando Guerreiro González — Rúa Galiano 1

•Farmacia Farmacia Madrid París

•Farmacia Carlos Rodríguez-Tenreiro Romero-Mella — Rúa Terra 1

•Farmacia Raimundo Martínez Martínez — Rúa Terra 30

•Farmacia Farmacia Punín — Rúa Real 94

•Farmacia Torres Leza, M.J.

•Farmacia Farmacia do Alto — Estrada de Castela 152-154

•Farmacia — Rúa Vigo 2

•Farmacia Farmacia Lago Alcántara